שלושה אנשים בסירה

יצרן לונדוני נדיב מעניק מדי שנה לעובדיו שבוע חופשה על שפת הים על חשבונו. שנה אחת חמישה-עשר מעובדיו ביקרו בהרן ביי. בבוקר יציאתם מלונדון, פנה אליהם מעסיקם, שביטא את תקוותו שיבלו זמן נעים מאוד.

"הבנתי," הוסיף, "שחלקכם אוהבים מאוד לשוט, ולכן אני מציע הפעם לספק לכם את הבילוי הזה, ובמקביל לתת לכם חידה משעשעת קטנה לפתור. במהלך שבעת הימים שבהם תשהו בהרן ביי, כל אחד מכם ייצא מדי יום בשעה קבועה לשייט, אך תמיד צריכים להיות שלושה אנשים בסירה ולא יותר. אסור לשני אנשים לצאת יחד בסירה יותר מפעם אחת, ואסור לאף אדם לצאת פעמיים באותה סירה. אם תצליחו לעשות זאת, ולהשתמש בכמה שפחות סירות שונות, תוכלו לחייב את החברה בהוצאות."

אחד האנשים מספר לי שהניסיון שרכש בעניינים כאלה איפשר לו במהרה למצוא את הפתרון לשביעות רצונם המלאה ולשביעות רצונו של מעסיקם. אבל החלק המשעשע בעניין הוא שהם מעולם לא פתרו באמת את התעלומה הקטנה. אני מוצא שהשיטה שלהם הייתה שגויה לחלוטין, ואני חושב שזה ישעשע את קוראיי לגלות כיצד היה צריך להציב את האנשים בסירות. מכיוון ששמותיהם הם אנדרוז, בייקר, קרטר, דנבי, אדוארדס, פרית, גיי, הארט, אייזקס, ג'קסון, קנט, לאנג, מייסון, נאפר ואונסלו, נוכל לקרוא להם לפי ראשי התיבות שלהם ולכתוב את חמש הקבוצות לכל אחד משבעת הימים בצורה הפשוטה הבאה:

ניתן לראות כאן שהאנשים בתוך כל זוג סוגריים נמצאים באותה סירה, ולכן A לעולם לא יכול לצאת עם B או עם C שוב, ו-C לעולם לא יכול לצאת שוב עם B. אותו הדבר חל על ארבע הסירות האחרות. המספרים מראים את המספר על הסירה, כך ש-A, B או C, למשל, לעולם לא יכולים לצאת בסירה מס' `1` שוב.