סיכת הָאֹדֶם

בְּתוֹךְ דַּפֵּי יַעֲקוֹב סְקוֹטְלַנְד יַארְד נִמְצָאִים מִקְרֵי שׁוֹד תַּכְשִׁיטִים מְרַשְּׁמִים, אַךְ אֶחָד הַמְּסֻבָּכִים בְּיוֹתֵר הָיָה גְּנֵבַת הָאֲדָמִים שֶׁל לֵיְדִי לִיטֶלְוּוּד. הָיוּ, כַּמּוּבָן, גְּנֵבוֹת גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר בְּמֻנָּחִים שֶׁל עֵרֶךְ, אַךְ מְעַטּוֹת הָיוּ מְפֻתָּלוֹת כָּל כָּךְ. לֵיְדִי לִיטֶלְוּוּד, מֵאֲחֻזַּת רוֹמְלִי, הָיְתָה יְרוּשָׁה יָפָה אַךְ קִיקְיוֹנִית מְעַט בְּצוּרַת סִיכַּת אֹדֶם. בְּעֵת שֶׁשָּׁהֲתָה בְּבֵיתָהּ שֶׁבָּעִיר בִּתְחִלַּת שְׁנוֹת הַשְּׁמוֹנִים הִיא לָקְחָה אֶת הַתַּכְשִׁיט לְחָנוּת בְּבְּרוֹמְפְּטוֹן לְתִקּוּנִים קַלִּים מְעַטִּים.

"אֹסֶף מְעֻלֶּה שֶׁל אֲדָמִים, גְּבֶרֶת," אָמַר בַּעַל הַחֲנוּת, שֶׁלִּגְבִרְתָּהּ הָיָה זָר.

"כֵּן," הֵשִׁיבָה; "אֲבָל דַּי לִפְלִיאָה כִּי לֹא סָפַרְתִּי אוֹתָם מַמָּשׁ אַף פַּעַם. אִמִּי הִצְבִּיעָה לְפָנַי פַּעַם שֶׁאִם מַתְחִילִים מֵהַמֶּרְכָּז וְסוֹפְרִים קַו אֶחָד לְמַעְלָה, לְאֹרֶךְ הַקָּצֶה וּלְמַטָּה בַּקַּו הַבָּא, תָּמִיד יֵשׁ שְׁמוֹנָה אֲדָמִים. כָּךְ תָּמִיד אֵדַע אִם חֲסֵרָה אֶבֶן.

שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים לְאַחַר מִכֵּן אָח שֶׁל לֵיְדִי לִיטֶלְוּוּד, שֶׁחָזַר מֵהָרֶגִימֶנְט שֶׁלּוֹ בְּהוֹדּוּ, שָׂם לֵב שֶׁאֲחוֹתוֹ עוֹנֶדֶת אֶת סִיכַּת הָאֹדֶם בְּאֶחָד הַלֵּילוֹת בְּנֶשֶׁף מְחוֹזִי, וּבַחֲזָרָתָם הַבַּיְתָה בִּקֵּשׁ לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ מִקָּרוֹב יוֹתֵר. מִיָּד גִּלָּה אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁאַרְבַּע מֵהָאֲבָנִים נֶעֶלְמוּ.

"אֵיךְ זֶה אֶפְשָׁר?" אָמְרָה לֵיְדִי לִיטֶלְוּוּד. "אִם סוֹפְרִים קַו אֶחָד מֵהַמֶּרְכָּז, לְאֹרֶךְ הַקָּצֶה, וּלְמַטָּה בַּקַּו הַבָּא, בְּכָל כִּוּוּן, תָּמִיד יֵשׁ שְׁמוֹנֶה אֲבָנִים. זֶה תָּמִיד הָיָה כָּךְ וְכָךְ זֶה עַכְשָׁו. אֵיךְ אֵפוֹא אֶפְשָׁר לְהָסִיר אֶבֶן בְּלִי שֶׁאֲגַלֶּה אוֹתָהּ?"

"שׁוּם דָּבָר לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת פָּשׁוּט יוֹתֵר," הֵשִׁיב הָאָח. "אֲנִי מַכִּיר אֶת הַסִּיכָּה הֵיטֵב. בְּמָקוֹר הִיא הִכִּילָה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ אֲבָנִים, וְעַכְשָׁו יֵשׁ רַק אַרְבָּעִים וְאַחַת. מִישֶׁהוּ גָּנַב אַרְבָּעָה אֲדָמִים, וְאָז הִתְקִין מֵחָדָשׁ מִסְפָּר קָטָן כְּכָל הָאֶפְשָׁר שֶׁל הָאֲחֵרוֹת בְּצוּרָה שֶׁתָּמִיד יִהְיוּ שְׁמוֹנֶה בְּכָל אֶחָד מֵהַכִּוּוּנִים שֶׁצִּיַּנְתְּ."

לֹא הָיָה סָפֵק קַל שֶׁצּוֹרֵף בְּרוֹמְפְּטוֹן הָיָה הַגַּנָּב, וְהָעִנְיָן הֻנַּח בִּידֵי הַמִּשְׁטָרָה. אֲבָל הָאִישׁ הָיָה דָּרוּשׁ לְגְנֵבוֹת אֲחֵרוֹת, וְעָזַב אֶת הַשְּׁכוּנָה כְּבָר לִפְנֵי זְמַן מָה. עַד הַיּוֹם הַזֶּה הוּא מֵעוֹלָם לֹא נִמְצָא.

הַנְּקֻדָּה הַקְּטַנָּה הַמְּעַנְיֶנֶת שֶׁתְּחִלָּה תִּסְכְּלָה אֶת הַמִּשְׁטָרָה, וְשֶׁמְּעַצֶּבֶת אֶת נוֹשֵׂא הַחִידָה שֶׁלָּנוּ, הִיא זוֹ: אֵיךְ סֻדְּרוּ בְּמָקוֹר אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ הָאֲדָמִים עַל הַסִּיכָּה? הַתַּרְשִׁים מַרְאֶה בְּדִיּוּק אֵיךְ סֻדְּרוּ אַרְבָּעִים וְאַחַת לְאַחַר שֶׁחָזְרָה מֵאֵת הַצּוֹרֵף; אֲבָל אַף עַל פִּי שֶׁהֵם סוֹפְרִים שְׁמוֹנֶה נָכוֹן בְּכָל אֶחָד מֵהַכִּוּוּנִים הַמֻּזְכָּרִים, חֲסֵרוֹת אַרְבַּע אֲבָנִים.