שדות התירס של החוואי לורנס

אחד האזורים היפים ביותר בקרבת לונדון לטיול קיץ הוא אותו חלק של בקינגהאמשייר המכונה עמק הצ'ס—לפחות, כך היה לפני כמה שנים, לפני שנתגלה על ידי הקבלן הספקולטיבי. בתחילת המאה הנוכחית חי, לא רחוק מלטיימרס, חקלאי מכובד אך תמהוני בשם לורנס. אחד הרעיונות המוזרים שלו היה שכל אדם שגר ליד גדות נהר הצ'ס צריך להיות בדרך כלשהי בקיא במשחק האצילי באותו שם, וכדי להטביע עובדה זו על אנשיו ושכניו הוא אימץ לעתים טרמינולוגיה מוזרה. לדוגמה, כאשר אחת הכבשות שלו הציגה לו טלה, הוא היה אומר שהיא "הכתירה רגלי"; כאשר הוא הקים אסם חדש מול הכביש המהיר, הוא כינה זאת "הצרחה בצד המלך"; וכאשר הוא שלח אדם עם אקדח כדי להרחיק את הציפורים של שכנו משדותיו, הוא דיבר על זה כ"תקיפת הצריחים של יריבו". כולם בשכונה נהגו להתבדר מהבדיחות הקטנות של החוואי לורנס, ונער אחד (הליצן של הכפר) שספג משיכות אוזניים מהג'נטלמן הזקן על שגנב את ה"ערמונים" שלו הרחיק לכת עד כדי כך שכינה אותו "מגן שחמט זקן ומטופש!"

באחת השנים היה לו שדה מרובע גדול המחולק לארבעים ותשעה מגרשים מרובעים, כפי שמוצג באיור. הריבועים הלבנים נזרעו בחיטה והריבועים השחורים בשעורה. כשמגיע זמן הקציר הוא נתן הוראה שאנשיו יחתכו תחילה את התירס בחלקה המסומנת `1`, וכי כל חיתוך עוקב יהיה בדיוק מהלך פרש מהאחרון, החיתוך השלושה עשר יהיה בחלקה המסומנת `13`, העשרים וחמישי בחלקה המסומנת `25`, השלושים ושבעה בזו המסומנת `37`, והאחרון, או ארבעים ותשעה, בחלקה המסומנת `49`. זה היה יותר מדי עבור הודג' המסכן, ובכל יום החוואי לורנס היה צריך לרדת לשדה ולהראות על איזה חלק צריך להפעיל. אבל הבעיה אולי לא תציג קושי לקוראים שלי.