תעלומת רציף ופשו

הייתה מהומה גדולה ברחוב תמזה התחתון בבוקר ה-`12` בינואר `1887`. כאשר חברי הצוות המוקדמים הגיעו לרציף ופשו, הם גילו שהכספת נפרצה, סכום כסף ניכר נלקח והמשרדים היו במצב של אי סדר גדול. השומר הלילי לא היה בשום מקום, אבל אף אחד שהכיר אותו לרגע לא חשד בו שהוא אשם בשוד. באמונה זו אושרה דעתם של הבעלים כאשר, מאוחר יותר באותו יום, הם קיבלו הודעה שגופתו של המסכן נמצאה על ידי משטרת הנהר. סימני אלימות מסוימים הצביעו על העובדה שהוא הותקף באכזריות והושלך לנהר. שעון שנמצא בכיסו נעצר, כפי שקורה תמיד בנסיבות כאלה, וזה היה רמז רב ערך לשעת הפשע. אבל קצין טיפש מאוד (ואנחנו תמיד מוצאים אינדיבידואלים טיפשים אחד או שניים בגופים האינטליגנטיים ביותר של אנשים) למעשה שעשע את עצמו על ידי סיבוב המחוגים שוב ושוב, מנסה להפעיל את השעון שוב. לאחר שננזף בחריפות על שיקול הדעת החמור הזה, הוא נשאל אם הוא זוכר את השעה שהוצגה על ידי השעון כשנמצא. הוא השיב שהוא לא זוכר, אבל הוא נזכר שמחוג השעות ומחוג הדקות היו בדיוק ביחד, אחד מעל השני, ומחוג השניות בדיוק עבר את השנייה הארבעים ותשע. יותר מזה הוא לא זכר.

מה הייתה השעה המדויקת שבה נעצר השעון של השומר? מניחים כמובן שהשעון היה מדויק.