סהרוני הירח של ביזנטיון

כאשר פיליפוס ממקדוניה, אביו של אלכסנדר הגדול, מצא עצמו ניצב בפני קשיים גדולים במצור על ביזנטיון, הוא הורה לאנשיו לחתור תחת החומות. אולם, משאלותיו סוכלו, שכן לא חלף זמן רב לאחר תחילת הפעולות, עד שסהר ירח הופיע לפתע בשמים וחשף את תוכניותיו בפני יריביו. הביזנטים שמחו מטבע הדברים, וכדי להביע את הכרת התודה שלהם הקימו פסל לדיאנה, והסהר הפך מאז לסמל המדינה. במקדש שהכיל את הפסל הייתה רצפה מרובעת שהורכבה משישים וארבעה אריחים גדולים ויקרים. כולם היו פשוטים, למעט חמישה, שנשאו את סמל הסהר. חמשת אלה הוצבו מסיבות נסתרות כך שכל אריח יהיה תחת השגחה (כלומר, בקו ישר, אנכית, אופקית או אלכסונית) של לפחות אחד מהסהרונים. הסידור שאומץ על ידי האדריכל הביזנטי היה כדלקמן:—

כעת, כיסוי אחד מחמשת הסהרונים הללו היה עבירה חמורה, שהעונש עליה היה מוות מכאיב וממושך מאוד. אבל לרגל חגיגה מסוימת היה צורך להניח על המרצפת הזו שטיח מרובע בגודל המרבי האפשרי, והראיתי באיור על ידי הצללה כהה את הממדים הגדולים ביותר שיהיו זמינים.

החידה היא להראות כיצד האדריכל, אילו חזה את שאלת השטיח הזו, יכול היה לסדר את חמשת אריחי הסהר שלו בהתאם לתנאים הנדרשים, ובכל זאת לאפשר הנחת שטיח מרובע גדול ככל האפשר מבלי שאף אחד מחמשת אריחי הסהר יכוסה, או כל חלק מהם.